ומה אתה עושה ביומיום? "נכה. זה מה שאני" • פרידה מנתנאל יהודה הלוי • תמלול הפרק המלא

נתנאל יהודה הלוי נולד עם ניוון שרירים ונשא את נכותו בגאון, כשהוא מתעל אותה לעסקים, סטנדאפ, הרצאות, ייעוץ ואקטיביזם – עם חלום • להגיע לפוליטיקה. בסוף ספטמבר 2022 הוא מת במפתיע, כשבין מילותיו האחרונות "זה עוד לא הזמן שלי ללכת". תכלת גינס, שראיינה אותו בפודקאסט הזה, נפרדת מחבר ששנא שקוראים לו מעורר השראה

לינקים שמופיעים בפרק: 

הפרק המקורי עם נתנאל

חברים מתלוננים על בית קברות בלתי נגיש

עידן מוטולה מ-״שווים״ נפרד מנתנאל

קטע מ-״כאן״

להאזנה ביישומונים: Apple Podcasts, Spotify, Deezer, Google Podcasts, Amazon Audible

[מוזיקה]
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"נתנאל: נולדתי נכה בעיקרון.   תכלת: ומה אתה עושה ביום-יום?   נתנאל: נכה. זה מה שאני. זה באמת זה. אני מרצה על זה, אני מייעץ על זה, ואני עוסק באקטיבזם, מחברתי ופוליטי, זה העולם שלי. כל השנים אמרו לי 'תצא מזה', 'אל תיתן לזה להגדיר אותך', ולא, זה… זה מי שאני: אני נתנאל, אני נכה, ובזה אני עובד, בזה אני חי. ולמה לברוח מזה?".
[אות פתיחה] קריין – עומר סנש: אנשימעם, פודקאסט של אנשים עם מוגבלויות. מבית מועדון צרכנות עדיף ופודקאסטיקו. אנשימעם, מגישה: תכלת גינס 
תכלת:אין, אה… אני לא… אני חירשת, אני לא שומעת פודקאסטים!
קריין:אנשימעם! [\סוף אות פתיחה]
תכלת:שלום וברוכים הבאים לפודקאסט שלנו – אנשימעם. אני תכלת גינס, ומולי יושב עידו קינן [מצחקקת]. אמרתי נכון הפעם, את השם משפחה שלך?
עידוק:כן. 
תכלת:כל הכבוד.
עידוק:אחרי הרבה ניסיונות, שאנחנו לא יודעים אם זה כי את חירשת, או כי המוח שלך נדפק מהכימותרפיה.
תכלת:גם וגם.
עידוק:[משמיע אנחת צחוק]  אני העורך הראשי של הפודקאסט הזה, ואנחנו אחרי עונה ראשונה, שהייתה מאוד מוצלחת מבחינתנו, וחזרנו לפה אה… אה… קצת לעשות אה… צ'… סוג של… הספד אולי או פרידה מאחד המרואיינים שלנו.
תכלת:נכון. נתנאל. נתנאל יהודה הלוי, הוא נפטר.
עידוק:הוא היה פה בפרק מאוד מעניין. הוא היה אדם מאוד מאוד אהוב. ורציתי לשמוע ממך, את גם הכרת אותו לפני הפודקאסט הזה, אתם הייתם בקשר. ספרי לנו עליו.
תכלת:אוקיי, אז נתנאל יהודה הלוי הוא אקטיביסט מאוד גדול ומשמעותי בתחום של הנגישות, ו… ולא רק.
עידוק:ומה היה לו? מה הייתה המוגבלות שלו?
תכלת:הוא… היה לו ניוון שרירים, והוא נפטר באופן מאוד מפתיע, הוא פתאום הפסיק לנשום. והוא הונשם, והוא אמר, הוא אמר, אומרים שהוא סיפר "זה עוד לא הזמן שלי ללכת", וזהו, פשוט, פשוט המצב שלו הידרדר, וזה… קרה נורא מהר. וזה מאוד מפתיע. 32! בן 32. והוא גר לידי, והייתי רואה אותו, בשכונה, ותמיד הייתי רואה אותו עם הכיסא גלגלים או עם הכלב.
עידוק:את עם הכלב שלך, והוא עם הכלב שלו.
תכלת:כן! והיה לו כלב דייסון, פיטבול גדול כזה, ששוקל כמו הכיסא שלו.
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"נתנאל: כן, יש לי כלב, מסוג פיטבול, יפהפה תכלת: מסוכן. נתנאל: הוא לא מסוכן. תירגעי. תכלת: [צוחקת]. נתנאל: אל תדליקי אותי. תכלת: [צוחקת]. נתנאל: אל תדליקי אותי. תכלת: [צוחקת] אתה יותר מסוכן ממנו. נתנאל: חד-משמעית. תכלת: זה ברור. נתנאל: חד-משמעית. תכלת: [צוחקת צחוק מתגלגל]. נתנאל: אה… רציתי כלב. בסוף אומרים שהכלב והבעלים דומים. ואמרתי: אני צריך כלב שמאפיין אותי. הציעו לי כל מיני פינצ'ר ושיצו ו… ו… אמרתי להם: חבר'ה, אני רק… יודע דבר אחד – שבטעות אדרוס אותו, אם יביאו לי כלב כזה. [מפטיר צחוק קל]. תכלת: אה, ידרוס אותו עם הכיסא גלגלים [צוחקת צחוק מתגלגל]. נתנאל: כן, כן, אני יודע מה יקרה. אני יודע מה יקרה.  תכלת: [מנסה להפסיק לצחוק]. נתנאל: אני אבוא בלילה באיזה, לא יודע מה, ואני כולי הפוך, או קם בלילה להשתין, פתאום אני רואה את עצמי '[נביחה קצרה של כלב]', משהו מת שם.  תכלת: [צוחקת צחוק הולך ומתגלגל]. נתנאל: עזבי אותי. אה… כל תהליך האימוץ היה… היה קשוח. לא רצו להביא לי לאמץ כלב, בטח לא כזה. 'אה, מה פתאום! זה לא אחראי. אה… הוא ימשוך אותך, הוא יעשה לך…'. לא יודע מה הם מדברים. בסוף מצאתי מישהו, כלבייה, הוא אמר לי 'למה אתה רוצה פיטבול?', אז אמרתי לו 'כי אני מבין בסטיגמות'. ואז באמת הגעתי לשם, דיברנו, הכלב ראה אותי, תוך שנייה התאהב בי, כמובן. כאילו… [מצחקק] וזהו, ומאז שנה של זוגיות. תכלת: וואה. נתנאל: הקשר הכי ארוך שהיה לי. קוראים לו דייסון. אמרתי לו 'דייסון, כל הכבוד לנו, אל"ף החשבון בנק שלי ___ [4:10] לא עיקלו אותו, אתה לא נשכת אותי, ובי"ת אתה עדיין חי'. תכלת: [צוחקת צחוק מאונפף]. נתנאל: [צוחק] שרדנו את זה. שנה ראשונה שרדנו".
 תכלת:והוא היה דמות מאוד משמעותית, מצחיקה, אחד החברים הכי טובים שבנאדם יכול לאחל לעצמו. וזה מאוד עצוב, ואנחנו לא מאמינים שהוא לא… לא פה. 
עידוק:אתם דיברתם על… על מוות? את הרי גם היית במצב מסכן חיים משלך.
תכלת:הייתי בכימו. הייתי בכימותרפיה.
עידוק:כן, את כבר הגעת לפה תוך כדי הטיפולים.
תכלת:כשהקלטנו את הפרק עם ערן [יוסף, "מה הפגימה שלך?"], כבר התחלתי את הכימו.
עידוק:מממ.
תכלת:והמוח שלי היה כזה… בטח דיברתי יותר לאט [מצחקקת]. ו… ובאמת, כן, גילו לי סרטן, סרטן שחלות, שזה סרטן או של זקנות או של מתות [מפטירה צחוק מאונפף]. ובאמת הוא היה… התפשט לי למעלה, ועברתי ניתוח, הוציאו לי רחם, שחלות, כל החגיגה הזאת [מחייכת]. ואז נכנסתי לטיפולים. ונתנאל מההתחלה אמר לי "את אישה חזקה, את תעברי את זה", והוא גם אמר לי "תכלת, זה קורע, את חייבת להמשיך לעשות על זה סטנד אפ, חירשת שעוברת כימו, פאקינג זה מטורף". ו… ו… הוא כאילו לא היה לו שום ספק שאני אצא מזה ושיהיה בסדר.
עידוק:אנ… אנחנו עשינו פרק עם אריק שגב, והוא עשה סטנד אפ על ה… על המחלה שלו, והוא גם דיבר איתך על ה… על… על איך מתמודדים עם ה… עם ה… אה… עם האפשרות המאוד ודאית או המאוד קרובה של מוות.
תכלת:הוא לא דיבר על מוות. הוא לא דיבר על מוות.
עידוק:נתנאל.
תכלת:הוא גם מולי… הוא לא דיבר על מוות.
עידוק:נתנאל?
תכלת:כן, נתנאל לא דיבר על מוות.
עידוק:מממ.
תכלת:הוא… הוא לא דיבר על זה. הוא גם לא היה אומר כמונו "בא לי למות", "אין לי כוח", זה. לא. הוא היה אופטימי, ממש. הוא… היה לו כוח כזה. 
עידוק:אנשים ש… אה… שנ… שנאלצים לחשוב על המוות שלהם, אולי מקבלים אותו אחרת מאנשים שמבחינתם מוות זה משהו שיגיע יום אחד.
תכלת:נכון, אני בדיוק… אתה יודע, בדיוק העברתי הרצאה מול ה… היחידה של… של המשטרה, שמנהלת משא ומתן. שנגיד, אנשים שרוצים להתאבד או לקפוץ, אז מנסים לשכנע אותם לא לקפוץ. ומאוד מעניין היה להכיר את היחידה הזאת. וכשיצא לי לדבר עם הפסיכולוגית של השוטרים, בדיוק אמרתי לה ש… אני חושבת שאנשים עם מוגבלות, נכים, בוא נגיד "נכים", כי נתנאל אמר "וואלה, אני נכה, וזאת המילה, ודי להתייפייף". אני חושבת שלנכים יש כוחות להתמודד עם המוות יותר, גם אני חושבת – לא פחדתי למות כל התקופה הזאת. אני יותר פחדתי לסבול. 
עידוק:מממ.
תכלת:שזה משהו אחר. לחיות… לרדת באיכות החיים. אני חושבת שכן, שלנתנאל ולאנשים שנולדים במצב של מלחמה יומיומית, לא מפחדים למות כמו אנשים שקל להם יותר ב…
עידוק:מעריכים יותר את החיים גם, לדעתך?
תכלת:הם מעריכים? אני לא יודעת [אם] את החיים, אבל… תראה, כל אחד שונה. ברור, יש כאלה שהנפש שלהם אחרת, אבל יש לנו השקפה כאילו כבר "טוב, נו, מה זה כימו לעומת כל החארות שעברנו?!". כאילו אני כשהלכתי לפסיכולוגית שלי, היא אמרה לי "תכלת, את פאקינג הייתה ילדה שלא שמעה טוב, כאילו תראי מה עברת, מה זה כימו לעומת…", וכאילו מוכח באופן מחקרי שסבל נפשי הוא יותר גדול וכואב מסבל פיזי. וזהו, וזה חזק. ואני חושבת שזה גם עם אנשים עם… אנשים נכים.
עידוק:הוא היה מאוד מצחיק, ו… וגם בפרק איתו ראינו שהיה לו בדיקות ו… ו… ו… הוא הרגיש מאוד בנוח לדבר ולהגיד מה שהוא חושב ו… ו… וזה, ו… ועם זאת הוא לא היה תמיד שמח. זאת אומרת הוא… אני זוכר שגם הגיע לפה, לריאיון, קצת עצבני, קצת אה…
תכלת:נתנאל הגיע לפה לריאיון אחרי שאני יודעת שבטעות הוא שפך על עצמו קומקום עם מים רותחים. 
עידוק:[מכווץ את השפתיים ושואף אוויר פנימה] וואיי. [8:25]
תכלת:ואני ידעתי את זה, והוא היה בבאסה. ולא היה אכפת לי שתקליט מאה שעות [מחייכת ומצחקקת].
עידוק:[צוחק צחוק מאונפף קל].
תכלת:העיקר שבאיזשהו שלב של הריאיון יהיה צחוקים. והוא דיבר נורא ברצינות, והוא גם סיפר על זה שהוא רוצה להיכנס לפוליטיקה. 
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"נתנאל: אה, השאלה הזאתי? תכלת: [מפטירה צחוק]. נתנאל: אה… איפה תראי אותי עוד 10 שנים. בפוליטיקה.  תכלת: פוליטיקה? נתנאל: חד-משמעית. בפוליטיקה, עמוק-עמוק בפוליטיקה. אה… אני היום מסתכל בנציגות שיש לנו בכנסת או ליד הכנסת, אני לא רואה מישהו שמייצג אותי. הלוואי והייתי רואה. תכלת: או פוליטיקאי או סטנדאפיסט. שזה אותו דבר, "אחים". נתנאל: לגמרי.  תכלת: [צוחקת]. נתנאל: ואני אומר 'רגע, למה צריך כל כך הרבה רצינות בכנסת?', ____ רצינות, לפחות שיהיה מגניב, לפחות שתהיה סיבה". [9:00]
תכלת:ו… היה לו הרבה מה להגיד. הוא היה מאוד חכם, והוא בא מבית דתי, ויש לו אוצר מילים ואינטלקטואל. הוא היה קורע מצחוק.
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"נתנאל: אני גם מאוד אוהב להגיש את המערכון של לצחוק על המוגבלות, ולא לעשות אותה כזה 'אוי! אני מסכן' או איזשהו פורנו על שואה. אני אוהב לראות אנשים חוצים במעבר חציה, באור אדום, ואז אני אומר להם 'אחי, זה לא שווה את זה', ואז את רואה את הפרצוף שלהם כזה מתעוות ש'נכון, אתה צודק, אתה צודק… אתה צודק'.  תכלת: [מתגלגלת מצחוק]. נתנאל: כזה. ואני בכלל נולדתי עם נכות, לא? לא שהפכתי להיות נכה, מתאונה. אומר, אני כזה, מצביע ממש על הרגליים [תכלת ועידוק 9:55 מצחקקים]: 'אחי, זה לא שווה את זה'. הם כולם מתרפטים במקום, עוד שנייה מקבלים התקף לב באמצע המעבר חציה. אה… תכלת: [מתגלגלת מצחוק מהלב]. נתנאל: כן, כן, הפרצוף פרייסלס, הלב, תענוג. אני גם אוהב לעשות את זה ל… למוכרים. במסעדות או לכל מיני ____ אוכל מהיר: 'יושב או לוקח?', עכשיו לא, 'אני יכול לקחת בישיבה?', כזה הוא לא אומר לך, 'אני כבר יושב, אני לא יודע', והוא כזה 'יואו, אחי! אתה יודע למה…', וכולם מנסים להתפתל במקום, 'אחי, לא… לא חשבתי על זה', 'אחי, צוחקים איתך _____ [10:25]'. 'וואיי', כזה. עכשיו מסכן, הילד בן 16, עושה עבודות קיץ, הוא כזה 'לא, לא התכוו… אח… ד…', בא פתאום, אתה רואה את הבוס שלו 'כן, מה אתה צריך?'. אפילו לא מוכן להסתכל לי בעיניים יותר. תכלת ועידוק: [מחניקים צחוק]. נתנאל: 'זה… לא לא לא לא' – כזה. ____ [10:40]". 
תכלת:הוא היה גם חבר טוב, הוא היה… אתה יודע, כל דבר הוא היה כותב לי בווטסאפ כשהוא היה רואה שאני טיפה מבואסת. ו… אני טבעונית כזאת מעצבנת, וכתבתי פוסט למה מסובבים תרנגול בכפרות, והוא אומר לי "תכלת, זה לא ככה היום, וחשוב לי שתדעי", ו… הוא נורא היה מנסה שיהיה שלום ושלווה ובלי קיצוניות, ו… ווה… לא יודעת, בנאדם נדיר. ממש. 
עידוק:אתם הייתם מדברים הרבה. אמרת ש… שלפני התוכנית היום את הסתכלת על… על התכתבויות שלכם. מה את יכולה לספר משם?
תכלת:כל הזמן ציניות, צחוקים. שמרתי אותו בתור "ילד קקה".
עידוק:[צוחק צחוק גדול]
תכלת:שזה… כן, כולו מהקקה, אז זה "ילד קקי" כזה. כי תמיד הוא היה ציני ועוקץ. ו… אבל העקיצות שלו היו מחזקות. 
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"תכלת ועידוק: [מצחקקים צחקוק מתגלגל]. נתנאל: בא בנאדם מדבר ברצינות. תכלת: [צוחקת מהלב]. נתנאל: שופך ת'לב. ואז הסתומה הזאת… תכלת: [מצחקקת]". 
תכלת:הוא כן היה מזמין לאירועים מונגשים של החברה שלו, של הביגוד. אני זוכרת שדיברנו על זה שנכים בתוך עצמם לא מפרגנים אחד לשני. שזה קטע, ואני… והיה ממש התכתבות מעניינת על זה. והוא רצה… הוא כל הזמן אמר לי "נו", כשעלה הפודקאסט, אז הוא אמר "נו כבר, ביקשו את הטלפון שלי?".
עידוק:[צוחק צחוק מאונפף]
תכלת:הוא חיפש זוגיות.
עידוק:מממ.
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"נתנאל: כן, היו לי גם כל מיני הרפתקאות אינטימיות. שהשתיקה יפה להן. ו… תכלת: [צוחקת צחוק מתגלגל] אוי אוי אוי, והעיקר אתה כזה 'אני רווק, אני רווק', אוי אוי אוי.  נתנאל: תחום הזוגיות של אנשים עם מוגבלות זה נושא בפני עצמו. מצד אחד יש מאוד רצון לחקור את זה, ומלא… ואני מודה, שהיו לי מלא נשים שאמרו לי 'שמע, זה מסקרן אותנו'. אבל שם זה מתחיל, ושם זה נגמר. מלעבור מ… בסוף אתה אומר 'רגע, מה אני סתם איזה…' – סליחה על המילה – 'צעצוע?'. איזה גימיק חולף? אז מה… איפה זה הופך אותי? בתור נכה, בתור בנאדם, שהיא איתי רק בגלל שאני נכה, רצתה להבין מה זה, ומה? איפה בסוף ה…? [12:50] איפה הגוף שלי? בסוף אני רוצה בית, אני רוצה משפחה. גם אם אני סתם רוצה להישאר רווק הולל. [מוזיקה מתוך ___ 13:00] זה קצת לשחק בגוף שלי, לנצל אותו וללכת" [סוף מוזיקה].
תכלת:אחד מהאנשים שגם מאוד מאוד פעילים בקהילה של הנכים. אה… כתב פוסט מאוד יפה על נתנאל, והוא כתב שמה "כמה אנשים כותבים עליך, איזה יופי, אני רואה כמה אתה היית חשוב".
עידוק:אני לא הייתי מודע לזה. זאת אומרת כשהוא בא לפה והתראיין, ראיתי בנאדם מעניין ועם זה… אבל… אבל כשהוא מת, קודם כול שמעתי על זה ברשתות חברתיות, וראיתי יותר ויותר אנשים שאני מכיר מכל מיני כיוונים שונים בחיים ש… שכתבו עליו. פתאום אני אומר "וואו, המון אנשים הכירו אותו, המון אנשים אהבו אותו".
תכלת:מהחיים? מהמציאות?
עידוק:הוא היה מאוד… כן. 
תכלת:מהיום… הוא היה עושה מסיבות גם.
עידוק:[מצחקק].
תכלת:הוא כן, לא היה פרייאר, הוא רוקד ושר ועושה שטויות.  ההוא שכתב את הפוסט "תראה כמה אנשים מכירים" הגיב לי בתגובות: "תכלת, תודי באמת, את גם חושבת מה יהיה ברשת אחרי שתמותי? את גם היית רוצה שיהיה עלייך ככה?".
עידוק:ו… ואת חושבת?
תכלת:לא חשבתי על זה, האמת. הייתי עצובה מדי, לא… עוד לא יצאתי מעצמי. אבל בתקופה של הטיפולים לא לקחתי ציפרלקס. אה… בנוגע ל…
עידוק:השתמשת ברשת…? השתמשת ברשת כדי להוציא, לאוורר, לדבר על זה? להראות את הצלקת?
תכלת:לא כתבתי כל כך הרבה, אבל כן, השתמשתי בסטורי, ברשת הרמתי לעצמי בכל הזדמנות.
עידוק:זאת אומרת היית מאוד מאוד פתוחה עם זה, לא כמו אנשים שפתאום מגלים עליהם שהם היו… עברו משהו אצלך. [14:35 – עידוק, לא הבנתי את התפקיד של המילה "אצלך", היא קשורה למשפט הראשון "היית מאוד מאוד פתוחה עם זה"? אולי תפסק באופן שזה יהיה ברור].
תכלת:הרבה מתביישים.
עידוק:זהו. ואת לא התביישת. לא התביישת גם ברמה של לחשוף את הגוף ואת ה… מה שזה עשה לו.
תכלת:את הנשמה. כן, בטח, הצלקת הגדולה זה חלק מה… מהצלקת גם בפנים. אם יש את הקטע של המוות, הייתה לי קבוצת תמיכה "שלך לסרטן" בזום, שמאוד מאוד עזרה לי. זו קבוצת תמיכה של "חלאס". אז המון דיברנו על התהומות הנפשיים שאנחנו מגיעים אליהם בכימו. הרי מה זה הכימו הזה? והוא הורג חצי ממך. זה תאים שמתים וגם הגוף, ואתה יושב בדיכאון, ומגעיל ורע, ורוצה למות. ו… ה… ה… כולנו לא לקחנו ציפרלקס. אני לקחתי פטריות מרפא, ו… זה עזר, זה עשה אותי חרמנית. מה זה עזר לי להיות חרמנית?
עידוק:[מתפקע מצחוק]
תכלת:אני באמצע הכימו, מה זה עושה לי? [צוחקת] ופטריה כזאת?  בקיצור אהמ… אז כן דיברנו על זה שאנחנו מגיעים לתהומות של לרצות למות. אפילו האנשים הכי אופטימיים. ה… המוות לא נורא בעיניי. ה… מה שמחזיק ומה שהחזיק אותי זה שהכלבה חלתה ביחד איתי…
עידוק:[צוחק צחוק מאונפף]
תכלת:והייתי צריכה להיות סופר חזקה וצלולה, לא להתבלבל בתרופות שלי ושלה. 
עידוק:[מתפקע מצחוק וצוחק צחוק מתגלגל]
תכלת:[צוחקת צחוק מתגלגל] כאילו כל אחת סטרואידים, כל אחת לקחה את הזה…
עידוק:למה? תחשבי שתרופה שגם… שגם עוזרת ל… ל… לגוף שלך, וגם עושה לך פרווה מאוד… לא מבריקה וחלקה.
תכלת:[צוחקת] כן, ממש.  היה הקטע עם הגבות, שלא ידעתי לצייר גבות.
עידוק:[מצחקק צחוק מאונפף]
תכלת:אם היית רואה כמה התאמנתי ואיך נראיתי…
עידוק:[מתגלגל מצחוק]
תכלת:אנגרי בירדס ושטויות. 
עידוק ותכלת:[עידוק צוחק בקול ותכלת מצטרפת אליו]
תכלת:זהו. אז כן, המוות הוא נורא נוכח בכל הקטע הזה. מה ש… ___ [16:15] מנתנאל זה שהוא לא הספיק [בקול דרמתי כואב], הוא לא הספיק כלום, כלום. זה לא הוגן, זה לא הוגן. הוא החבר הכי טוב שיכול להיות. אתה לא מבין, הוא כל פעם קפץ, וכל פעם עודד, ו… התנדב מלא, ועזר מלא. 
עידוק:ומה את אומרת לעצמך על… על בנאדם כזה, שאיבדנו ואיבדנו מוקדם מדי? יש איזשהי, איזשהי [איזשהן] מילות נחמה שאת אומרת לעצמך, לחברים אחרים שלו?
תכלת:תראה, הוא היה אומר שהוא… הוא חי את היום, כי אי אפשר – הוא אמר את זה – שהוא חי את היום, כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. ואולי זה הפאקינג מיינדפולנס הזה של לקום בבוקר וזה… נגיד, אריק שגב. אריק או… [ממלמלת] אתה רואה, אני לא בטוחה, עכשיו יותר מתמיד, אני לא בטוחה שאני מדברת נכון אחרי הכימו. כאילו מילא אני חירשת, אף פעם לא… אבל אחרי כימו… בקיצור, אז אריק שגב הוא התארח גם בפודקאסט שלנו, ויש לו מחלה מאוד מאוד נדירה וקשה עם שם שאני לא זוכרת. בכלל, אני הלכתי לאיבוד בשמות של כל המחלות בגלל זה [17:20]. והוא [אריק שגב] אמר לי "אם אני רוצה למות, אני יכול למות, אני יודע איזה תערובת של כדורים לעשות". והיה איזה יום אחד שאמרתי לו "אריק", סימסתי לו בכימו ואמרתי לו "אתה זוכר שאמרת לי את זה? איזה תערו… אני רוצה לקום בידיעה שאני יכולה לבחור במוות ול… לעשות את הקוקטייל הזה ולמות, אבל אני בוחרת שלא – ככה אני רוצה". וזה מזכיר לי איזה תיאוריה שמישהו אמר שפירמידת מאסלו [פירמידת הצרכים] זה שטויות. היא צריכה להיות הפוכה כדי שיהיה לנו את הבסיס; כדי שנרצה לקום בבוקר ולאכול – צריך לקום עם משמעות. וזה היה ממש מורגש יותר מאשר הפחד לרצות למות, זה לחפש את המשמעות של הבוקר. 
עידוק:ו… ולמה לא רצית לקחת ציפרלקס? זאת אומרת למה לא רצית… כאילו את מתמודדת עם כל כך הרבה פיזית ונפשית, ו…
תכלת:לא יכולתי להכניס עוד כימיקלים. לא יכולתי. לא רציתי להכניס שום… גם לא לקחתי כמעט משככי כאבים. הכול אצלי – הריפוי בעיסוק שלי היה למצוא כל מיני דברים טבעיים שאפשר… כן, אם זה היה קנאביס, שכמעט ויתרתי על זה, עד שאמרו לי "תמצאי את הזן שטוב לך, אל תוותרי", ואם זה הפטריות וויטמינים, ואיזה צמח מיוחד. לא… לא… לא רציתי להתקרב לדברים מעובדים, כמו באוכל [צוחקת]. אה, אכלתי, גיליתי כל מיני טריקים בתזונה, מ… מיפן, מיפנים. דברים מעולים. אה… לא רציתי, לא רציתי דברים על המוח, ולא רציתי זה… והינה, שרדתי כמו גדולה. 
אות מוזיקה [19:00]
תכלת:כוסאמק [צוחקת].
סוף אות.
עידוק:החיים שלך יותר טובים עכשיו ממה שהם היו לפני?
תכלת:אם החיים יותר טובים? – לא. 
עידוק:לא?
תכלת:אני חושבת למה הייתי צריכה את זה. לא הייתי צריכה את זה, גם ככה הייתי נכה, מעצבן… [צוחקת צחוק מתגלגל].
עידוק:[צוחק צחוק מתגלגל].
תכלת:לא יותר טובים, אבל וואלה, אני מחכה כבר להפתעות טובות, יאללה. וזהו… והמות של נתנאל היה… אני לא… אני עדיין לא… בראש שלי אני עדיין מחכה לראות אותו. כל פעם שהייתי רואה אותו בשכונה, והייתי עם חברות נגיד, הייתי משוויצה בו [בטון של גאווה]. עכשיו, גם הוא שובב, הוא לא היה פרייאר עם בנות. היו לו בנות, היה מתחיל וזה וזה… [19:40].
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"אה… נתנאל, 30, תל אביב, רווק פעם אחרונה שבדקתי, אה… פעיל חברתי".
תכלת:ו… אבל הוא תמיד רצה אהבה. שזה מעניין. ובאמת, ב… ב… בימים האחרונים שלו ובחודשים האחרונים שלו הייתה לו בת זוג מהממת. הוא שמר את זה קצת בסוד. ראיתי אותם ברחוב, פתאום ראיתי מישהי אשכרה עומדת כזה על ה… על הכיסא שלו, בפלורנטין, תלתלים, מתוקה, יפה-יפה. ואז כתבתי לו סמס "ילד קקי, תגיד שלום". 
עידוק:[צוחק צחוק מאונפף חרישי]
תכלת:ואז הוא אומר "איפה את?", ואז הוא לקח רוורס [מצחקקת].
עידוק:[מצחקק].
תכלת:לקח רוורס ואמר לי "תכירי, זה תמר, חברה שלי", והוא היה נראה כזה מאושר ושמח. וזה היה ממש איזה שבוע-שבועיים לפני שהוא נפטר. זה היה מאוד עצוב. [20:25]
עידוק:[מוזיקה] בפרק הזה אנחנו משמיעים קטעים מהריאיון איתו, וכמובן אה… אה… מי שרוצים לשמוע את הריאיון המלא או לקרוא תמלול שלו, אז אפשר להיכנס לפודקאסט ויש שם גם הפניה לקריאה ולהאזנה לפרק המלא איתו. ואנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות הזאת גם לספר שהחסות שהייתה לנו לפודקאסט הזה הסתיימה, ושאנחנו מחפשים נותן חסות חדש כדי לעשות עונה נוספת, ואם יש פה מישהו, חברה, ארגון, אדם פרטי שרוצים לסייע ולהחזיר את אנשימעם לעונה נוספת, אז אנחנו נשמח לשמוע מכם. הכתובת שלנו היא go@podcasti.co, [מאיית] c o נקודה g o At p o d c a s t i, ואפשר גם לפנות דרך האתר שלנו, פודקאסטיקו, אותו דבר: podcasti.co [סוף מוזיקה]. 
תכלת:כתבתי פוסט על המוות של נתנאל, לנתנאל, עליו – לא יודעת, זה מוזר. עדיין מוזר. אז כשכתבתי פוסט עליו, אז כתבתי בצחוק "בטח אה… בטח ה… בהלוויה לא היה נגיש".
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"נתנאל: משרדי ממשלה לא נגישים. התחבורה פה לא נגישה, והברים לא נגישים".
תכלת:ואז כשקפצו כל הפוסטים, כולם כתבו "היית נקרע מצחוק, נתנאל. אתה בטח צוחק מלמעלה, לא יכולנו לבוא לקבר שלך, הבית עלמין לא היה נגיש". 
עידוק:[מפטיר אנפוף של צחוק].
תכלת:זה היה כל כך אירוני וכל כך מצחיק.
עידוק:אפילו במוות.
תכלת:כן. תראה מה זה. כאילו אומרים שיש איזה משהו כזה רוחני שאיזה מישהו חכם עאלק אמר פעם "שבאהבה ובמוות כולם שווים", וכאילו אתה רואה שבבית העלמין… לא [מצחקקת].
עידוק:[צוחק].
תכלת:האמת שעכשיו גם הסטנד אפ, אם אני מדברת על הסרטן בסטנד אפ, מאוד קשוח, אנשים מסתכלים כי זה כאילו הם ראו את מלאך המוות פתאום או משהו. אז אני מרגישה שאני חייבת לספר בדיחות ממש מפגרות.
עידוק:[מפטיר אנפוף של צחוק].
תכלת:כדי להקליל את זה. אבל מפגרות ברמה גבוהה.
עידוק:מה למשל?
תכלת:יש איזה בדיחה נגיד שאני אומרת: "מאימא שלי ירשתי שיעור יתר… מתכון לאורז פרסי" או כל מיני כאלה, "ומאבא שלי קיבלתי שיער לבן, בעיות בעור, גנים של סרטן [עידוק מאנפף צחוק] וחיבה מיוחדת למיונז". אז הדבר הקטן הזה פותח, כאילו הם שומעים את ה… את ה… ה"גנים של סרטן" ו"חיבה מיוחדת למיונז", ויש איזה ניגוד [עידוק מאנפף צחוק], והם צוחקים. ואז אני מתחילה לפתוח. עוד משהו שאני מספרת שאחרי כימו גדל כל השיער, בצורה מאוד מוגזמת אבל, בצורה מוגזמת בטירוף. כאילו יש לך גבות מחמד. [קול נעירה? של בעל חיים] ו…
עידוק:[צוחק צחוק מתגלגל].
תכלת:וכל השיער למטה חוזר, בקטע שאם אתה עושה שעווה, יש על הסטריפ סנאי.
עידוק:[צוחק צחוק מאונפף].
תכלת:ו… אתה מבין? וזה מטומטם ברמות [עידוק מפטיר צחוק מאונפף], אבל – אין ברירה. 
עידוק:אבל זה דברים גם שאנשים לא יודעים. מעבר לזה שזה סטנד אפ, וזה מצחיק ו… ומביך וזה, אנשים לא יודעים… 
תכלת:גם נכון.
עידוק:את כל הפרטים הקטנים האלה על מה שקורה. כי הם שומעים "כימותרפיה", הם שומעים "סרטן", זה מילים… זה ס… זה משהו נורא גדול ומסתורי.
תכלת:אתה לא יודע אבל כמה זה נפוץ, אתה לא יודע כמה עוברים את זה, והם מלא שעירים ומתביישים. עם פאות, בבית, אצל ההורים. אני יכולה להבין, אני הייתי גם לא הייתי… היו ימים שלא רציתי שיראו אותי. הייתי חלשה, סמרטוט. בקיצור, אז כן, אז הסטנד אפ… סרטן זה מתחבר נורא למוות גם, ו[ב]סטנדט אפ אתה חייב להיות דביל כדי לדבר על המוות.
עידוק:ואת רוצה לסכם את הפרק הזה באופן פסימי או אופטימי?
תכלת:לא, תסכם.
עידוק:לסכם? אה… אני חושב שה… ההתמודדות, לתת לאנשים לראות את ההתמודדות, גם אם היא קשה, וגם אם יש דברים עצובים וטרגיים כמו מוות וכמו מחלות קשות, אני חושב שלראות איך אנשים מתמודדים עם זה, זה עוזר ונותן לאנשים אחרים איזושהי תקווה וגם איזשהו מסלול. זאת אומרת "תראו, מישהו עבר את זה, אתם יכולים לקחת את המסלול שלו, אתם יכולים להתייעץ איתו, אתם יכולים להתייעץ עם אנשים אחרים, אתם לא לבד בדבר הזה, אתם לא הראשונים שעוברים את זה, אתם לא צריכים ללמוד הכול מאפס". אה… ואני חושב שלפחות במובן הזה, את יודעת, כמו שאנחנו יודעים שהמוות יגיע, אבל אנחנו יכולים אה… את הדרך אליו לעשות אולי בצורה יותר נוחה.
תכלת:מה… מה אתה רוצה שיהיה כתוב על המצבה שלך?
עידוק:אה… [מצחקק] [בקול עמום] "אני לא באמת מת, תוציאו אותי מכאן" [קולות של דפיקה]  [צוחק].
תכלת:מה אמרת?
עידוק:"אני לא באמת מת, תוציאו אותי מכאן" [צוחק]. 
תכלת:"אני לא באמת מת, תוציאו אותי מפה". 
עידוק:[צוחק].
תכלת:מצחיק [מחייכת].
עידוק:טוב, את צריכה להיפרד בעצם, כי את המנחה.
תכלת:אני רוצה בעצם לסגור את זה, להגיד לנתנאל שמתגעגעים אליו [נשנקת מבכי], ו… אמן ש… ששמה יצליח לשמוע אותנו, וגם [בקול חנוק] ושאוהבים אותו. זה עצוב. כאילו חושבים עליו מלא כל הזמן [בקול חנוק].  זהו. אז אנחנו ננסה להמשיך מה שנתנאל התחיל פה.
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"נתנאל: אני נתנאל, תימני, נכה, שגדל בראש העין".
תכלת:ולהמשיך לצחוק על תימנים, זה חובה.
[מוזיקה]
עידוק:[צוחק צחוק מתגלגל].
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל:"נתנאל: מכירה בגלל שאימא שלי אומרת לי 'נתנאל, למה לא אומר את זה?'? אז אני גם הודי. "אתה חצי הודי". בסדר, לא כולם מושלמים.  תכלת: תודה רבה שהיית פה. מאוד נהניתי לראיין אותך. נתנאל: סבלתי כל ה…  תכלת: שיהיה לך בהצלחה. נתנאל: סבלתי כל הריאיון".
[סוף מוזיקה].
תכלת:אז אה… תודה, עידו.
עידוק:תודה רבה, תכלת. 
תכלת:ויאללה, אני מקווה שנמצא ספונסרים.
עידוק:מקווה שנתראה פה בקרוב.
תכלת:ו… כן, יאללה. 
עידוק:כן.
[אות סיום]
תכלת:ברעל. עוד לתת השראה ל___ [26:20]. הו, אגב, נתנאל שנא שאומרים "מעורר השראה". 
עידוק:[צוחק צחוק מתגלגל ורם].
תכלת:סליחה [מבקשת מנתנאל]. [מצחקקת].
עידוק:היא מצביעה למעלה "סליחה".  אז, כאמור, מי שרוצה להיות איתנו בקשר, לדבר איתנו, אם אתם רוצים לתת חסות, אנחנו זמינים באימייל go@podcasti.co, ואפשר למצוא אותנו באתר שלנו, בפודקאסטיקו. תודה רבה ולהתראות!
תכלת:ביי, עידו. תודה רבה לכם.
[מוזיקת נושא] קריין: אנשימעם, פודקאסט של אנשים עם מוגבלויות. מבית פודקאסטיקו.  עד כאן פרק של אנשימעם. הירשמו ל"אנשימעם" ביישומון ההסכתים האהוב עליכם. דרגו אותנו והמליצו לחברים. אנשימעם. עורך: עידו קינן, מגישה: תכלת גינס. הופק על ידי פודקאסטיקו. פודקאסטיקו – מפיקים פודקאסטים מעולים.
אינסרט מתוך הפודקאסט עם נתנאל: "תכלת: תקשיב, אתה הולך אצלי בשכונה, כל הבנות מסביבך. ככה זה. באמת. הוא בא בפלורנטין, על המדרכה… נתנאל: תכלת, תכלת, תכלת… תכלת: חצי קשת, כולן מקשיבות לו. נתנאל: תכלת… תכלת: נופלות לרגליך, לכיסא. נתנאל: תכלת, נכה מוכר.  תכלת: [צוחקת בקול רם]".  [מוזיקה מסתיימת]