פרק 182: נדב מצ׳טה

נדב מצ׳טה (או במקור נדב יהל, ״הבנתי שעם השם הזה יהיה קשה לפרוץ גבולות והחלטתי שאני צריך שם במה״), הוא מאייר צבעוני, מצחיק ונחמד שלא מהסס להיות פוליטי או כועס כשצריך. בימים אלה הוא מציג במסעדת התערוכה ״צבע״ במוזיאון העיצוב חולון את הפרויקט הגדול ביותר שלו עד כה, שבמסגרתו הוא השתלט על חלל המעבדה של המוזיאון ויצר עבורה עבודות שעוסקות בקשר בין צבע לטבע.
״החלל גדול ומרווח ויש בו המון חלונות, קירות ומרחב ביניהם שהרגשתי שאני חייב למלא אותו, אז עשיתי הרבה מאוד דברים״, הוא מספר. ״ביניהם ציור על קיר גדול של 14 מטרים שכולל אלפי דימויים של טבע, חיות ואנשים״.
במהלך עשר השנים מאז שסיים את הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, הוא חולש על פני סוגים ופרויקטים שונים של איור מעולמות שונים, ולרוב הוא עושה אותם גם באותו הזמן. ״יש מקומות שונים בראש שלי שאני מצליח לייצר מהם עומס של דברים, ואיכשהו זה עובד לי״.
למי שלא עוקבת אחריו באינסטגרם (אז קודם כל תעקבי), נספר שגם היצירה האישית־פוליטית שקשורה למציאות הנוכחית בארץ היא אחד הדברים שמאפיינים אותו בשנים האחרונות. ״זה התחיל במחאות של תקופת הקורונה, כדרך להנגיש מידע שאנשים לא בדיוק מבינים איך לעכל אותו. עם הזמן זה הפך להיות יותר פרסונלי, טייקים על דברים שקורים בחלקת אלוהים הקטנה שלי״.
גם באיורים והקומיקסים האלה הוא בא לידי ביטוי, לדברין כ״אדם שאוהב את הצחוקים, אבל תמיד רציני. כשמלצרתי במשך הרבה שנים גיליתי שאני יכול להגיד לאנשים כמעט הכל, והם חושבים שאני צוחק. את היכולת הזו העברתי לאיור בשימוש בסגנון הנאיבי מעט, אבל כזה ששמים מתחתיו תוכן רציני. ככה לאנשים הרבה יותר קל לאכול את זה״. בעתיד הקרוב הוא מייחל לחזור לצייר צמחים ושקיעות, וקצת פחות להיפגש מדי שבוע בהפגנות.