5: שיעור לחיים חינוך נגד גזענות מבעד לעדשה רחבה
לקראת היום הבינלאומי למאבק בגזענות (21.3), מסי אייצק, רכזת חינוך נגד גזענות במחלקת החינוך של האגודה, משוחחת עם ד"ר גליה בונה וד"ר שרף חסאן על הספר החדש שלנו בנושא חינוך נגד גזענות.
להאזנה
פודקאסטים נבחרים בהפקת PODCASTI.CO
חשבתם פעם להפיק פודקאסט? אלפי כותרים חדשים בעברית מושקים מדי שנה, כדי להצליח חשוב להתבלט. פודקאסטיקו הוא בוטיק להפקת פודקאסטים ממותגים איכותיים, מעמיקים ומהנים להאזנה עבור חברות מסחריות ומוסדות אקדמיים. פודקאסט ממותג יכול לשמש את הארגון לכמעט כל מטרה: תקשורת, שיווק, תדמית, מיתוג מעסיק, ניהול משברים ועוד. אנחנו מגיעים מעולמות השידור, העיתונות והטק והמשימה שלנו היא לחבר את עולם הפודקאסטים הישראלי לאיכויות הנהוגות בברודקאסט. אנחנו עושים את זה באמצעות אולפן מעולה וצוות מנצח
פרק 120: רננה רז
רננה רז היא יוצרת (״מצאתי שזה עובד לי ממש טוב להגיד יוצרת רב תחומית״, אבל אתם בטח מכירים אותה גם כ״ישראל מתייבשת״), שבאה במקור מעולם המחול אבל ממש לא רק (הרבה דברים שקורים לה בחיים היא בכלל מקבילה לסצנות מטווין פיקס).
״אני מגדירה את עולם המחול כבית שלי. זה עולם שאני מרגישה שזכיתי בו להמון חופש יצירתי ביחס לשדות אחרים, גם כרקדנית מבצעת וגם כיוצרת. המחול הוא גם זה שלימד אותי שאמנות היא תקשורת עם אנשים. אני רוצה לקיים קשר עם אנשים, אני מרגישה שליצירה קורה משהו כשהיא פוגשת אנשים. מבחינתי הליבה של העיסוק בכל הדבר הזה הוא לגעת בעוד אנשים דרך היצירה״.
אחת היצירות האחרונות שלה נקראת ״VHS ד״ש מהעבר״ – ובמסגרתה נפגשים שמונה יוצרים.ות (ליתר דיוק שבעה, כי היא עצמה אחת מהם) עם קטעים מקלטות וידאו שצולמו בילדותם ומגיבים להם על הבמה. היצירה הזאת, אומרת רז, גרמה לה להבין משהו על נקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים כחברה, וגם להבין משהו על עצמה. ״התפיסה של זמן השתנתה אצלי כאדם בעולם. המופע הזה עושה שימוש בזמן, הוא הופך אותו לחומר, וזהו גם מושג שקיבל תפנית בתקופת הקורונה. היא הביאה אנשים לחטט בתוך הארכיונים המשפחתיים ופתאום זכרונות צצו ויצרו רפלקציות על העבר״.
בשלוש השנים הראשונות שלה בעולם המחול עבדה על עבודות סולו שהיה בהם גם הרבה טקסט. עם השנים יצרה והשתתפה גם בהרבה יצירות משותפות עם אנשים נוספים – ביניהם קולגות אבל גם אבא שלה ואחותה, לדוגמה. ״המקומות של להתחכך בחיים הם כאלה שאני לא מפחדת, ואפילו רוצה לגעת בהם. אני לא מחפשת יצירה סטרילית או מאופקת. אני רוצה שהדברים יהיו רוחשים על הבמה״.
עבורה תנועה תמיד היתה אמצעי לספר דרכו סיפור, מה שקורה גם במסגרת הפרויקט לילדים שהיא רצה איתו כבר כעשר שנים עם שותפתה עילאיה שליט – ״בוגי ווגי״. ״בגלל שהגוף הוא מכנה שמשותף לכולנו, התנועה היא מבחינתי היכולת לספר דרך הגוף סיפורים. היא גם קונקרטית וגם מטאפורית באותה המידה, ויש בזה משהו שאותי מעניין ומלהיב כל פעם מחדש״.
אלטנוילנד: אם תרצו אין זו הזיה
בנימין זאב הרצל כותב אוטופיה ציונית ומוכיח שדווקא פנטזיות דמיוניות יכולות לעצב את המציאות
להאזנה
דיון נוסף – פרק חמישה עשר
בפרק זה אירחנו את פרופ׳ מני מאוטנר לשיחה על ההפיכה המשטרית, ועל הקשר בין משפט חברה ופוליטיקה בישראל
להאזנהפרק 119: עדי שטרן
פרופ׳ עדי שטרן הוא נשיא בצלאל משנת 2015, ובימים אלו ממש קורם עור וגידים הפרויקט הגדול והמשמעותי שהוא עובד עליו כבר מכניסתו לתפקיד: המעבר של בצלאל לקמפוס במרכז העיר, מה שהוא מכנה כ״נקודת ציון דרמטית; שינוי אדיר. כמו להחליף את מערכת ההפעלה של המוסד״. אחד העקרונות האדריכליים המרכזיים שעליהם מבוסס הקמפוס החדש הוא השקיפות – רוב הכיתות והחדרים הם בעלי קירות שקופים, וכך גם הקירות החיצוניים של המבנה.
״השקיפות הזו מאפשרת שלושה מבטים: הראשון מהחוץ פנימה – העוברים ושבים שחולפים על פני הקמפוס יכולים לראות מה זה באמת אומר בית ספר לאמנות ועיצוב. יש לזה ערך תרבותי וחינוכי. המבט השני הוא העובדה שהסטודנטים ואנשי הסגל שנמצאים בתוך הבניין חווים את החוץ סביבם כל הזמן. כשאתה בתוך הקמפוס אתה לא יכול לשכוח שאתה בירושלים; זה חשוב. תמיד חשבתי שצריך לפתח יצירה מקומית שיש לה קשר למקום, ולא נכון ליצור במקום כזה כאילו היינו בפריז או בניו יורק.
״המבט השלישי הוא השקיפות בתוך הבניין עצמו – התלמידים יכולים לראות כל הזמן מה קורה בדיסציפלינות אחרות. השאיפה היא שבעתיד כל התשתיות תהיינה פתוחות לכל הסטודנטים, ותוכל לעמוד כתף אל כתף עם סטודנטים ממחלקות אחרות. זו דרך שיש מעט מאוד מוסדות בעולם שמתנהלים בה, זה מאתגר אבל מאוד מבטיח״.
והשקיפות הזו גם מתחברת למצב הנוכחי שבו אנחנו נמצאים, וכנשיא של מוסד ציבורי, שטרן הוא כבר למוד קונפליקטים. ״מעל הכל אנחנו מוסד חינוכי, שמחנך לערכים אוניברסליים של פלורליזם, שיוויון מלא, חשיבה ביקורתית, הזכות לערער ולחשוב אחרת, חופש הביטוי וחופש היצירה״.
מעבר לכל אלה שטרן הוא גם מעצב בעצמו, והדבר העיקרי, לדבריו, שהוא עושה כל היום, הוא לאזן בין אינטרסים. במקום הזה, וגם במקומות אחרים, נכנסת לא פעם ההכשרה שלו וההיסטוריה שלו כמעצב: ״כמעט תמיד יש קונפליקט שצריך לאזן ולגשר. אני חושב על זה כמו על קומפוזיציה, ואחד הדברים הכי מעניינים בקומפוזיציה הוא שהיא מאוזנת בגלל שהיא לא מאוזנת. בקומפוזיציה ויזואלית אין כלי טוב יותר מקונטרסט – ואולי בעצם גם בחיים״.
יומנה של אנה פרנק: הילדה הרגילה הכי מיוחדת
אנה פרנק מצליחה להיות ילדה רגילה גם באחת התקופות הכי קשות בהיסטוריה, אבל לא רק בגלל זה היא כל כך מיוחדת.
להאזנהפרק 7 – פרק חירום מיוחד: שלא הגיענו לזמן הזה – עם עו״ד עידן רוזן סגר
עו"ד עידן רוזן סגר כתב את ספרו "והגיענו לזמן הזה" על ישראל הנתונה תחת שלטון הלכתי קיצוני – במקום בתי משפט הוקמה הסנהדרין, משכב זכר נאסר בחוק והעונש הוא מוות. זו אולי מציאות קיצונית, אך המציאות הישראלית מוכיחה שגם הסיוטים הגרועים ביותר עלולים להתממש. שוחחנו עם עידן רוזן סגר על המציאות ועל הספר, מה אפשר לעשות ואיפה עוברים הקווים האדומים שלנו. עידן הוא גם אב טרי לשני ילדים שהגיעו לעולם בתהלך פונדקאות, שוחחנו איתו גם על פונדקאות וילדים ועל איך ההורות שינתה את הגישה שלו למציאות, שהולכת ומשתנה בקצב מטורף ובכיוון מבהיל
להאזנהפרק 30 – שבב של תקווה
דורית מדינה, מרצה בכירה באפקה ומהנדסת שבבים עתירת ניסיון, מדברת על המחסור העולמי בשבבים והמחסור של התעשייה בנשים מהנדסות. היא חושבת שתעשיית ההייטק מאפשרת לנשים להשתכר היטב מבלי להתנצל ומבלי לוותר על אימהות ומשפחה, גורסת שהכניסה אליה עוברת דרך 5 יחידות במתמטיקה ומאמינה שעם כל הכבוד למגדר, קריירה קמה ונופלת בראש ובראשונה על מקצועיות
להאזנה
פרק חירום מיוחד: שלא הגיענו לזמן הזה – עם עו״ד עידן רוזן סגר
עו"ד עידן רוזן סגר כתב את ספרו "והגיענו לזמן הזה" על ישראל הנתונה תחת שלטון הלכתי קיצוני – במקום בתי משפט הוקמה הסנהדרין, משכב זכר נאסר בחוק והעונש הוא מוות. זו אולי מציאות קיצונית, אך המציאות הישראלית מוכיחה שגם הסיוטים הגרועים ביותר עלולים להתממש. שוחחנו עם עידן רוזן סגר על המציאות ועל הספר, מה אפשר לעשות ואיפה עוברים הקווים האדומים שלנו. עידן הוא גם אב טרי לשני ילדים שהגיעו לעולם בתהלך פונדקאות, שוחחנו איתו גם על פונדקאות וילדים ועל איך ההורות שינתה את הגישה שלו למציאות, שהולכת ומשתנה בקצב מטורף ובכיוון מבהיל
להאזנהפרק 118: אוריאל מירון
אוריאל מירון הוא אמן שעוסק בעיקר בפיסול, אבל יש לו בנוסף תואר בספרות והוא מלמד בשנקר במקביל למחלקה לאמנות, גם במחלקה לעיצוב תכשיטים. מבחינתו, הכל נובע מאותו המקום: ״יש לי כושר התבוננות, אני יכול לנסח את מה שאני רואה״.
את דרכו החל בלימודי ספרות באוניברסיטת ייל בארה״ב, אבל תוך כדי למד גם צילום וגילה שהמקום שבו הוא מרגיש את הזרימה התודעתית הנכונה עבורו הוא לא בכתיבת עבודות אלא ביצירה חזותית. הוא חזר ארצה ונרשם ללימודי אמנות בבצלאל, שם התברר לו שמה שהוא הכי רוצה לעשות הוא פיסול (דווקא אז, כשהמערכת סימנה שהדרך הנכונה לעסוק בתלת־ממד היא רק באמצעות מיצב).
במהלך השנים זכינו לראות פסלים של מירון שעשויים מחומרים שונים, מעץ ועד כסאות כתר שאיתם ניהל מערכת יחסים ארוכה. הנטיה שלו מתחילת דרכו היא להתמקד באוביקטים בודדים (״יש לי נטיה ילדותית להתייחס לפסלים כישויות או יצורים״), ורבים מהפסלים שלו מתחילים דווקא באוויר. ״החלק הראשון שאני יוצר תלוי פיזית מהתקרה, ואז אני מתחיל לפתח את האיברים שלו, שמייצרים מסלול התבוננות שלא נכנע למבט אחד. אחד המקומות הכי טעונים באוביקט הוא המקום שבו הוא פוגש את הרצפה״.
״אני לא עושה אמנות שצריך ידע כדי להבין אותה. אני חושב שהאמנות שלי יכולה לדבר לכל אדם שיש לו סבלנות להסתכל עליה. אני חושב שהתבוננות צריכה להיות אקטיבית״. ויש לו גם שיטה שפיתח במהלך השנים: כשהוא מבקש מאנשים להתבונן ביצירות האמנות שלו, הוא מכריח אותם לקחת את הזמן ולספר את הדברים הכי פשוטים וטכניים שהם רואים לפניהם. ״בשבילי, זה המעשה התקשורתי וזה הכי חשוב. אם אני מלעיט את הצופה בקונטקסט אני סותם את הגולל על התפתחות דיאלוג שיפרה גם אותי״.
מוזמנים לנסות את השיטה שלו בפעם הבאה שאתם עומדים מול יצירת אמנות כלשהי, מעניין מה ייצא מזה.
להאזנה
מה החזאי מבין
ד"ר רועי צזנה לומד מהעבר, מפקפק בהווה וממציא את העתיד. כחוקר עתידים הוא מנסה להבין איך ייראו החינוך, הטכנולוגיה, הרפואה, העבודה והבינה המלאכותית
להאזנהאפשר לאכול את הפטריה הזאת?
אפשר לאכול את הפטריה, אפשר גם לאכול סרט עליה. השאלה היא אם הפטריה הזאת תעשה לנו טעים, תשפיע עלינו פסיכואקטיבית או תרעיל אותנו. אילו עוד שימושים עושה המין האנושי בפטריות, והאם הן יכולות לשנות את העולם? מיא גינזבורג ועידו קינן מארחים את ד"ר עידן פרמן
להאזנהמי בכלל צריך פטריות?
שפיות, מיקולוגים, מדריכות ליקוט פטריות ומגישי פודקאסטי פטריות צריכים פטריות. ומי עוד? הטבע. פטריות מנהלות יחסים סימביוטיים עם אצות ועצים, מפרקות אורגניזמים מתים ונטפלות לאורגניזמים חיים. מיא גינזבורג ועידו קינן מדברים עם ד"ר אלינה פושקרב וד"ר עידן פרמן על התפקיד החשוב של הפטריות בטבע
להאזנהפרק 117: גבי קריכלי
גבי קריכלי הוא אמן שעובד במדיומים שונים (אם תתפסו אותו במונית הוא יגיד לכם שהוא מסגר). במהלך השנים הוא יוצר עבודות שמתחילות רובן במחקר, ומגיעות רובן ליצירה של אוביקטים שנוצרים ממלאכת כפיים. ״מאחורי כל עבודה יש איזה סיפור״, הוא אומר, ״ואני רוצה שהיא תהיה נדיבה ותתן לך חוויה משמעותית, בלי קשר לידע שלך. אבל אני כמעט ולא עושה שום דבר בלי שיש לי לפחות סיבה אחת לעשות אותו. קודם כל יש לי רעיון ואז אני נותן לו לגדול. כשהוא גדל, הוא מוצא את עצמו לפעמים כאוביקט, לפעמים כפעולה ולפעמים גם כדברים אחרים כמו מסע פרסום״.
בימים אלה הוא רץ עם עבודה יוצאת דופן, אפילו בשבילו – ״בגלל שהלילה״ – מופע שיצר עם שותפו גיא גוטמן, שמחבר בין אמנות לתיאטרון ללונה פארק. הרעיון במקרה הזה עלה אצלו כשחיכה עם הילדים שלו בתור לרכבת השדים בלונה פארק, ואחרי שחשב על לפעול בתוך אותה רכבת שדים קיימת, הציע לגוטמן ליצור משהו משלהם, שגם מהווה המשך ושואב ממופע קודם שיצרו יחד. המופע, שמדמה נסיעה ברכבת שדים, מתקיים בהאנגר ענק בגודל של 500 מ״ר בדרום תל אביב, כשהקהל צופה מתוך רכבת שנעה מסביב לחלל שמקבל בכל פעם פנים אחרות (ויותר מזה לא נגלה לכם, תצטרכו לגלות לבד).
כשקריכלי אומר שהרעיון שלו לעבודות מקבלות בכל פעם פנים אחרות – הוא מתכוון לזה. במהלך השנים האחרונות הוא גידל שדה טבק (אמיתי!) בסטודיו שלו, הציג בגלריות ובמוזיאונים, גילף להנאתו עצים בתל אביב והחביא פריטי ארכיאולוגיה מזוייפים במרחב הציבורי. לאורך כל השנים שבהן הוא עובד הוא מצד אחד לוקח את העבודה שלו מאוד ברצינות, ומצד שני – קצת פחות. ״אמנות זה גם מאוד חשוב וזה גם שטויות. ומה שכיף באמנות הוא שאף אחד לא יודע מי אתה אז אתה יכול גם ללכלך על עבודות של עצמך בפתיחות״.
בארבע השנים האחרונות מצא את עצמו מתעסק לא מעט בג׳יאוג׳יטסו ברזילאי, אמנות לחימה שהיא, לדבריו, פרקטיקה של חניקה ושבירת גפיים ומומלצת מאוד לגוף ולנפש. את העניין הזה בטח תראו נכנס לאחת העבודות הבאות שלו, ואולי – אם תתנהגו מספיק יפה (או מספיק לא יפה) – תוכלו גם להילחם במסגרתה בעצמכם.
ילדי אוויר הירח
אליס מילר – זאת מבג"ץ קורס הטיס לנשים – פרצה גם את האטמוספירה והיום היא בונה מפעל לייצור חמצן על הירח. בדרך לשם היא חוותה שתי לידות בחו"ל, שטפון בריזורט שבו גרה ונסיון אונס במדבר שהסתיים בסולחה שהיא יזמה
להאזנהפרק 116: איתי אקסלרד
איתי אקסלרד הוא רקדן וכוריאוגרף, רק בן 27 אבל מאחוריו כבר עשור של קריירה במסגרת להקת בת שבע (שאליה הצטרף בגיל 17!) ובתקופה האחרונה גם כיוצר בתחום המחול בעצמו – עם טרילוגיה בשם ״אינדיגו״ שהמופע השני במסגרתה עלה לאחרונה ב־CCA. ״אינדיגו״, אגב, כמו הצבע, כמו השיר של נינה סימון וגם כמו התחושה המלנכולית.
כילד עם הפרעות קשב וריכוז שגדל באור יהודה הוא תמיד מצא מפלט בתנועה, אבל לקח לו זמן עד שצעד פנימה אל תחום המחול. בדיעבד, הוא מספר, הדבר שהוא הכי אוהב בריקוד ובתנועה הוא שמדובר בעניין אוניברסלי. ״כל אחד ואחת יכולים ללמוד על העולם ועל מה שקורה בנפש ובגוף דרך תרגול של תנועה בצורות שונות. ולכולנו יש גבול ולכולנו יש נפש״ (ואנחנו נוסיף שלכולנו גם יש גוף).
מאז שעזב את בת שבע החל אקסלרד מסע נדידה שהתחיל בשוודיה, חזר ארצה והמשיך לספרד וברלין ולמקומות נוספים. ״בכל מקום ובכל רגע למדתי ואספתי פיסה מעצמי ששדרגה אותי ותכנתה אותי אחרת״. במהלך המסעות האלה העמיק את העניין והעיסוק שלו בתנועה שמשוייכת לתרבות הרחוב, למגמת הנשפים וריקוד הווג שהחל בשנות ה־80 בהארלם (צפיתם.ן ב־Pose? אם לא, גשו לצפות מיד. אבל רק בעונה הראשונה). ״יש משהו בענף הזה של ריקוד והתרבות הזו שהוא מאוד משחרר. בפלואידיות שלו, בטווסיות והחוצפה; משהו שאני מוצא אותו בעצמי ורציתי לתת לו מקום להשתחרר ולהתגלות״.
במהלך השנים האחרונות הוא גם מלמד מחול, עכשיו בין השאר בבית הספר התיכון בליך שבו למד בעצמו. בעתיד הקרוב, מלבד עבודה על החלק השלישי בטרילוגיה, הואייסע ללמד גם באמסטרדם (״שאוט אאוט למי שנמצא שם ובעניין של ללמוד מחול״), ואחר כך ייסע להתנדב במרוקו(!) ויעבוד עם ילדים מקומיים דרך המחול והתנועה. ככלל, הוא אוהב לעבוד עם א.נשים שאינם מעולם המחול, למרות שגם העבודה עם רקדניםהיא מדהימה עבורו. במהלך ההאזנה לפודקאסט הוא ממליץ לכם.ן לזוז, ואם אי פעםתנסו לשקר לו – הוא כנראה יידע לזהות את זה דרך הגוף שלכם.ן.ראו הוזהרתם.ן.
להאזנה