פודקאסטים נבחרים בהפקת פודקאסטיקו PODCASTI.CO

גדעון עמיחי הוא פרסומאי, המייסד והבעלים של חברת הקריאייטיב No, No, No, No, No, Yes ולשעבר אחד השותפים במשרד הפרסום ״שלמור אבנון עמיחי״. הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ותחילת דרכו היתה בתחום הקריקטורה והקומיקס כשאייר ופרסם בעיתונים ובמגזינים הנחשבים בארץ ובעולם.הציבור הרחב, גם אם הוא לא מודע לכך, כנראה מכיר רבות מעבודותיו בתחום הפרסום, ביניהן הקמפיין לקפה טורקי (Hot

כרמית גלילי היא המנהלת והאוצרת הראשית של מגזין III יפו, חלל תצוגה (ובשנתיים האחרונות גם חנות ספרי אמן) שפועל בארץ מאז 2018, והוא שלוחה של מגזין III השוודי – מוזיאון פרטי בשטוקהולם שהוקם לפני כ־40 שנה על ידי שני יזמי תרבות שוודיים (וחובבי ישראל) – דיוויד נוימן ורוברט וייל.הרקע שממנו גלילי מגיעה הוא בכלל במשפטים, וברזומה שלה עבודה כעורכת דין

נדב מצ׳טה (או במקור נדב יהל, ״הבנתי שעם השם הזה יהיה קשה לפרוץ גבולות והחלטתי שאני צריך שם במה״), הוא מאייר צבעוני, מצחיק ונחמד שלא מהסס להיות פוליטי או כועס כשצריך. בימים אלה הוא מציג במסעדת התערוכה ״צבע״ במוזיאון העיצוב חולון את הפרויקט הגדול ביותר שלו עד כה, שבמסגרתו הוא השתלט על חלל המעבדה של המוזיאון ויצר עבורה עבודות שעוסקות

פרק מיוחד ב״תיק עבודות״: מהדורת לייב מהתערוכה ״כל הימים, כל הימים״ במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, בהשתתפות נעם ונקרט, מישל פלטניק ומירי סגל שמציגים בה עבודות שמתייחסות לתמת התערוכה – משחקיות באמנות ישראלית עכשווית.מאז שהפכה נעם ונקרט לאמא לפני חמש וחצי שנים, האמהות הפכה להיות תמה מרכזית בעבודה שלה. סדרת העבודות ״הנשענים״ שהיא מציגה בתערוכה היא מיצב ציורי שבו כל

דב גנשרוא הוא מעצב תעשייתי שנע על הציר שבין עיצוב תעשייתי פר סה, לחברות מסחריות, מותגים ותעשייה, לבין עיצוב שמוצג בתערוכות ובמוזיאונים – גם כזה שהגיע עד למוזיאון פומפידו בפריז. במקביל הוא מלמד מזה 24 שנים במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, שבה גם למד.״בנעוריי הייתי מחובר לדו־ממד״, הוא מספר: ״לגרפיטי, שיעורי רישום. העניין בתלת־ממד התפתח אחרי. בגיל 18 התקבלתי גם למחלקה

אבי לובין מציין בימים אלה שנה בתפקידו כאוצר הראשי של המשכן לאמנות עין חרוד. מאחוריו שנים רבות של אוצרות במסגרות שונות – ביניהן הביתן הישראלי בוונציה בשנת 2019 שבו הציגה איה בן רון את פרויקט ״בית חולים שדה״;  הגלריה של המדרשה בירקון 19; והתערוכה ״בית ספר לאמנות״ בביתן הלנה רובינשטיין שבו הפך את חלל הכניסה לקפיטריה פעילה (שהגישה קפה בחינם!)

ענת פישר לבנטון היא מנכ״לית מרכז סוזן דלל מזה ארבע שנים. לתפקיד היא נכנסה שנייה לפני שפרצה הקורונה, יחד עם נעמי פרלוב על תקן המנהלת האמנותית (השתיים החליפו את יאיר ורדי שהקים את המרכז וניהל אותו כ־30 שנה). ״קיבלנו מותג חזק שצריך לשמור עליו ולהצעיד קדימה״, היא אומרת, ״ולמרות שעברו ארבע שנים, נעמי עדיין מציגה אותנו תמיד כ׳חדשות׳ במקום״.היא הגיעה

אסף עיני הוא צלם ואמן (או שמא אמן וצלם? והאם זה באמת משנה?) שמוציא בימים אלה לאור את ספר האמן שלו, ״תגיד משהו על הים״ בהוצאת Sternthal Books. את דרכו החל עיני כצלם אופנה, תחום שהוא עדיין פעיל בו באופן משמעותי, ובהמשך, כדי לאזן, הלך ללמוד במחלקה לאמנות בבצלאל. ״הרגשתי שאני צריך להרחיב את אופקיי אז הלכתי ללמוד אמנות״, הוא

מיכל סממה היא כוריאוגרפית ורקדנית שנעה על הציר שבין מחול, תיאטרון ואמנות, אבל לא ממהרת להגדיר בדיוק איפה על הציר היא נמצאת. היא גדלה כילדה בעולם המחול ובהמשך למדה מחול, כולל תואר שני בשיקגו, וגם תיאטרון וכתיבה – מה שפתח עבורה את הגבולות והעלה את שאלת המדיום של הגוף.״העבודה שלי נעשית עם הגוף החי ועם כל מה שאפשר להשיג ממנו״,